קופירייטינג למודעות עם AI
AI כותב מאה וריאציות בזמן שאתה כותב אחת. איך למנף אותו לקופי שמוכר — עם הפורמולות והפרומפטים הנכונים.
קופי טוב הוא לא כתיבה טובה
זו ההנחה השגויה שמייצרת את רוב האכזבה מכלי כתיבה. אנשים מניחים שקופי שממיר הוא קופי שכתוב יפה, ולכן מודל שכותב יפה אמור לפתור את הבעיה. הוא לא, כי הבעיה מעולם לא הייתה הכתיבה.
מודעה עובדת כשהיא אומרת דבר אחד נכון על הלקוח שהוא לא ציפה שתדע. "חוסך זמן" זה לא זה; "אתה מפסיד עבודות כי אתה לא עונה כשאתה מתחת לרכב" — זה. ההבדל בין השניים אינו ניסוח אלא מידע: מישהו טרח לגלות מה באמת קורה אצל הלקוח.
מודל שפה לא יודע את זה. הוא לא דיבר עם הלקוחות שלך, ולכן הוא יחזיר את הממוצע של כל מה שנכתב אי פעם על מוצרים דומים — וזה, במקרה, בדיוק ההגדרה של קופי גנרי.
המסקנה שכל השאר נבנה עליה: העבודה היא המחקר. הכתיבה היא מה שקורה אחריו, והיא החלק שכן כדאי להעביר למודל.
שעה של קריאה בפניות לקוחות שווה יותר מיום של ייצור וריאציות. אחרי אותה שעה, הווריאציות פתאום טובות.
מאיפה באים המשפטים שממירים
הקופי הטוב ביותר כמעט תמיד לא נכתב — הוא נמצא. הוא כבר קיים, במילים של הלקוחות שלך, בארבעה מקומות:
- פניות לתמיכה. איך אנשים מתארים את הבעיה כשהם עצבניים. זה הניסוח הכי כנה שתקבל.
- ביקורות — שלך ושל המתחרים. ביקורות של מתחרים שוות יותר: הן אומרות לך מה חסר במה שהלקוח כבר ניסה.
- שיחות מכירה. ההתנגדות שחוזרת בדקה השביעית של כל שיחה היא הפסקה שחסרה בדף הנחיתה.
- הודעות של מי שעזב. הכי כואב והכי שימושי.
וכאן מודל שפה עושה עבודה שקשה לעשות ידנית — לקרוא מאות פריטים ולמצוא את מה שחוזר:
מצורפות 200 פניות לקוחות.
1. קבץ לנושאים חוזרים, עם כמה פניות בכל נושא.
2. לכל נושא — שלושה ציטוטים מדויקים,
במילים של הלקוח. אל תנסח מחדש.
3. סמן ביטויים שחוזרים אצל יותר מאדם אחד.
4. סמן בנפרד: מקומות שבהם הלקוח מתאר את
הבעיה אחרת ממה שאנחנו קוראים לה.
אל תסכם ואל תרכך.
סעיף 4 הוא הזהב. הפער בין איך שאתה קורא לבעיה לאיך שהלקוח קורא לה הוא הסיבה שהמודעה שלך לא נוגעת — הוא מחפש מילים אחרות מאלה שכתבת. וסעיף 2 קיים כי ציטוט מדויק אפשר להעתיק ישירות לתוך המודעה; ניסוח מחדש של המודל הוא כבר לא שלהם.
הרגיסטר: למה קופי מתורגם נשמע כמו הונאה
זה החלק שהכי שובר קופי ישראלי, והוא כמעט לא מוסבר בשום מקום.
קופי אמריקאי בנוי על עוצמה מוצהרת. הצהרות מוחלטות, התלהבות גבוהה, פנייה ישירה ותובענית. זה עובד שם כי זה הרגיסטר המקובל של פרסום, והקורא מנרמל אותו.
בעברית ישראלית אותו רגיסטר קורא אחרת לגמרי — הוא נשמע כמו מישהו שמנסה לעבוד עליך. הקורא הישראלי הממוצע חשדן כלפי התלהבות, ובמיוחד כלפי התלהבות שמכוונת אליו. משפט כמו "זה ישנה לך את החיים" לא מייצר ציפייה; הוא מייצר גלגול עיניים.
מה שכן עובד כאן הוא כמעט ההפך: ישיר, יבש, קצת מסויג. אמירה שמודה במגבלה נקראת כאמינה, ואמינות היא המטבע שחסר בקטגוריה הזאת.
✗ הפתרון האולטימטיבי שישנה את הדרך שבה
אתם מנהלים את העסק שלכם!
✗ גלו את הסוד שכל בעלי העסקים המצליחים
כבר יודעים
✓ זה לא יתאים לכם אם אתם מוציאים פחות
מ-20 חשבוניות בחודש.
✓ לקח לנו שנתיים להבין שהבעיה היא לא
התוכנה אלא מי מזין אליה.
✓ שתי דקות בשבוע, ואז אתם שוכחים מזה.
שים לב שהשורות שעובדות מכילות פרט — מספר, משך זמן, הודאה בכישלון. וגם: אף אחת מהן לא מבטיחה כלום. הן מתארות.
קריאה לפעולה בעברית — בעיית המגדר
פרט קטן עם השפעה גדולה שכמעט אף מדריך לא מזכיר, כי הוא פשוט לא קיים באנגלית.
ציווי בעברית מוטה למין ולמספר. הירשם פונה לגבר יחיד, הירשמי לאישה, הירשמו לרבים. באנגלית יש Sign up אחד לכולם, ולכן כל תבנית שמתורגמת נתקעת כאן.
שלוש הגישות בשימוש, וכל אחת עם מחיר:
- זכר יחיד — הנפוץ ביותר וגם המיושן ביותר. לחלק גדל מהקהל זה קורא כאילו לא חשבו עליו.
- רבים — "הירשמו", "לחצו". מנומס, בטוח, וקצת מרוחק. פנייה ליחיד ממירה טוב יותר כמעט תמיד.
- שם פועל — "להירשם", "להתחיל עכשיו", "לקבל את המדריך". אין לו מין ואין לו מספר, הוא נשמע טבעי לגמרי בעברית מדוברת, והוא פותר את הבעיה בלי פשרה.
שם הפועל הוא הפתרון הנקי, והוא עובד מצוין דווקא על כפתורים — "להוריד את הקובץ", "לקבוע שיחה". הוא גם נשמע פחות תובעני מציווי, וזה מתיישב היטב עם הרגיסטר מהסעיף הקודם.
ולגוף הטקסט, שם קשה יותר להתחמק: בחר צורה אחת והיה עקבי. ערבוב בין "אתה" ל"אתם" באותו דף הוא מה שגורם לקורא להרגיש שמשהו לא מסודר, גם בלי שיידע להצביע על מה.
הפורמולות — מה הן באמת עושות
AIDA, PAS, BAB. הן מוצגות כנוסחאות קסם, והן בעצם דבר אחד פשוט: סדר. הן קובעות מה בא לפני מה, וזה מועיל בעיקר כי הוא מונע ממך לפתוח במה שאתה רוצה לומר במקום במה שהקורא רוצה לשמוע.
- PAS — בעיה, הסלמה, פתרון. החזקה ביותר למודעות קצרות. ובעברית צריך לרסן את ה-A. "הסלמה" בסגנון אמריקאי — לצייר את הכאב בצבעים חזקים — נקראת כאן כמניפולציה. שורה אחת מספיקה.
- BAB — לפני, אחרי, גשר. עובד יפה כשה"אחרי" קונקרטי. אם ה"אחרי" הוא "שקט נפשי", זו לא פורמולה אלא סיסמה.
- AIDA — תשומת לב, עניין, רצון, פעולה. מתאימה לטקסט ארוך יותר, דף נחיתה או מייל. במודעה של חמש שניות אין מקום לארבעה שלבים.
- 4 U's — שימושי, דחוף, ייחודי, ספציפי מאוד. לא מבנה אלא רשימת בדיקה לכותרת. הרביעי הוא זה שעושה את העבודה.
והדבר החשוב לגבי כולן: הן מסדרות, הן לא ממציאות. פורמולה על גבי מחקר טוב מחדדת. פורמולה על גבי כלום מייצרת מודעה שנשמעת בדיוק כמו כל מודעה אחרת שנבנתה מאותה פורמולה.
כותרות: ספציפיות מנצחת שנינות
הכותרת קובעת אם ממשיכים, ולכן שווה לה זמן לא פרופורציונלי. הכלל היחיד שמחזיק: הכותרת הכי משעממת שהיא ספציפית מנצחת את הכי מבריקה שהיא כללית.
מה שהופך כותרת לספציפית:
- מספר אמיתי. לא "הרבה" אלא כמה. לא "מהר" אלא כמה זמן.
- מצב מזוהה. תיאור של רגע שהקורא חי בו, לא של קטגוריה שהוא שייך אליה.
- הודאה. "לא לכולם", "לקח לנו שנה", "זה לא זול". מייצר אמון מיידי כי אף מודעה לא עושה את זה.
- מילה שרק הקהל שלך מכיר. מונח פנימי בתחום מסנן את הלא רלוונטיים ומאותת לרלוונטיים שאתה משלהם.
ומה שכמעט תמיד מחליש: שאלה רטורית בפתיחה ("רוצים להכפיל את המכירות?"), סופרלטיב, ושם המותג שלך בהתחלה. שלושתם מבזבזים את המקום היקר ביותר בטקסט.
דף נחיתה: הסדר שקובע
דף נחיתה נכשל כמעט תמיד באותו מקום — הוא מספר על המוצר לפני שהקורא הסכים שיש לו בעיה. הסדר שעובד:
- מה זה, במשפט. בלי מטאפורה. הקורא הגיע מלינק ולא יודע איפה הוא.
- למי זה, ולמי לא. משפט אחד שמסנן. הוא מגדיל המרות דווקא כי הוא מרחיק אנשים.
- הבעיה, במילים שלהם. מהסעיף על מחקר. פה נכנסים הציטוטים.
- איך זה עובד. שלושה שלבים, לא רשימת פיצ׳רים.
- הוכחה. מספר, לקוח בשמו, צילום מסך. משהו בדיק.
- התנגדויות. שלוש שאלות שחוזרות, עם תשובות ישירות. זו הפסקה שסוגרת עסקאות ורוב הדפים לא מכילים אותה.
- פעולה אחת. אחת.
הסעיף השני והשישי הם ההבדל בין דף שנראה כמו כל דף לבין דף שקוראים עד הסוף. שניהם מרגישים כמו סיכון, ושניהם עובדים.
ולגבי אורך: דף נחיתה צריך להיות ארוך בדיוק כמו שנדרש כדי לענות על כל ההתנגדויות, ולא מילה יותר. השאלה "ארוך או קצר" היא השאלה הלא נכונה — מוצר פשוט וזול צריך שלוש פסקאות, ומוצר שדורש החלטה של אלפי שקלים צריך הרבה יותר, כי הקורא לא יקנה לפני שכל שאלה שלו נענתה. מי שמקצר דף של מוצר יקר כדי ש"לא יהיה ארוך מדי" פשוט מעביר את השאלות שלא ענה עליהן לשלב שאחרי — ורובן לא יישאלו, הקורא פשוט יעזוב.
מיקרו-קופי: המילים שאף אחד לא כותב
רוב תשומת הלב הולכת למודעות ולדפי נחיתה. אבל הטקסטים הקטנים — כיתוב על כפתור, הודעת שגיאה, טקסט בתוך שדה, מסך ריק, הודעת אישור — הם אלה שהלקוח פוגש בדיוק ברגעים שבהם הוא עלול לנטוש.
ארבעה מקומות שמשתלם לשכתב, לפי סדר:
- כיתוב הכפתור. "שלח" לא אומר מה יקרה. "לקבל את ההצעה" אומר. ככל שהכפתור מתאר את התוצאה ולא את הפעולה, כך יותר אנשים לוחצים.
- מה שכתוב מתחת לכפתור. השורה הזאת מסירה חשש: "בלי כרטיס אשראי", "נחזור אליך תוך יום עסקים", "אפשר לבטל בכל רגע". היא זולה להוסיף ומשפיעה יותר מכל שינוי בכותרת.
- הודעות שגיאה. "אירעה שגיאה" משאיר את המשתמש תקוע. "המספר צריך להתחיל ב-05" פותר. בעברית זה קריטי במיוחד, כי הרבה מערכות מציגות שגיאה שתורגמה אוטומטית ולא אומרת כלום.
- המסך הריק. הרגע הראשון של משתמש חדש, ובו אין נתונים להראות. במקום "אין פריטים" — משפט שאומר מה לעשות עכשיו.
זה גם מקום שבו מודל שפה שימושי במיוחד, כי המשימה מוגדרת היטב: תן לו את הטקסט הקיים ואת ההקשר, ובקש שלוש חלופות שאומרות מה קורה. עשרים דקות של עבודה כזאת על תהליך הרשמה משנות יותר משבוע של ליטוש מודעות.
איך לבקש מהמודל משהו שאפשר להשתמש בו
אותו כלי מחזיר לאחד טקסט מצוין ולשני טקסט שאי אפשר לפרסם. ההבדל הוא בקלט, והוא ניתן לרשימה:
מוצר: [שתי שורות, בלי שיווק]
קהל: [מי, ומה המצב שלו כרגע]
מה הוא עושה היום במקום: [חשוב]
ההתנגדות המרכזית: [מה שעוצר אותו]
ציטוטים אמיתיים של לקוחות:
"..." / "..." / "..."
כתוב 8 מודעות בפורמט PAS, בעברית.
- עד 40 מילה כל אחת.
- גוף ראשון, לשון יחיד.
- ה-CTA בשם פועל.
- כל מודעה מדגישה זווית אחרת, לא ניסוח אחר.
אסור: מהפכני, פשוט, קל, חוסך זמן, סוד,
אולטימטיבי, שאלה רטורית בפתיחה,
סימני קריאה.
שלוש השורות שעושות את רוב העבודה: הציטוטים, "מה הוא עושה היום במקום" — כי זה מגדיר מול מה אתה באמת מתחרה — ורשימת המילים האסורות. בלי האחרונה, המודל יחזור לאוצר המילים שכל התעשייה משתמשת בו, וזה בדיוק מה שאתה מנסה לברוח ממנו.
וריאציות: לשנות ציר אחד
הכוח של הכלים האלה הוא בכמות, וכמות מייצרת למידה רק אם היא ממושמעת.
עשר מודעות שכל אחת שונה בכותרת, בתמונה ובהצעה לא ילמדו אותך כלום, גם אם אחת מהן תנצח — לא תדע מה ניצח. ההשוואה חייבת לבודד משתנה: אותה הצעה ואותה תמונה, שמונה פתיחות שונות. ואז, אחרי שנמצאה הפתיחה, אותה פתיחה ושמונה הצעות.
וזווית איננה ניסוח. שמונה דרכים לומר "חוסך זמן" הן וריאציה אחת; "חוסך זמן", "מונע טעויות", "מוריד תלות באדם אחד" ו"מוזיל ללקוח שלך" הן ארבע. זה משתלב ישירות עם מודעות UGC ועם קמפיינים ברשתות, ששם בדיקה מהירה היא כל העניין.
להתמודד עם התנגדות במקום להתחמק ממנה
הפער הכי גדול בין קופי חובבני למקצועי הוא לא בניסוח אלא בזה: קופי חובבני מספר רק את הצד הטוב, וקופי מקצועי אומר בפירוש למה אולי לא כדאי.
הסיבה מעשית ולא מוסרית. הקורא ממילא מחזיק את ההתנגדות בראש. אם לא תיגע בה, הוא ייצא לחפש תשובה במקום אחר — ובדרך כלל אצל המתחרה. אם תגיד אותה בעצמך, שני דברים קורים: אתה שולט בניסוח שלה, ואתה נקרא כמי שאפשר לסמוך עליו.
ארבע ההתנגדויות שחוזרות כמעט תמיד, ומה שעונה עליהן:
- "יקר לי." לא להתנצל ולא להנמיך. להשוות למה שהוא משלם היום בזמן או בטעויות. ואם זה באמת יקר לו — לומר לו את זה.
- "מסובך מדי." לא "קל מאוד" אלא כמה זמן בדיוק לוקח להתחיל, ומה השלב הראשון.
- "כבר ניסיתי משהו כזה." ההתנגדות החזקה ביותר, כי היא מבוססת ניסיון. התשובה היחידה שעובדת היא לומר במה זה שונה — ספציפית, לא "אנחנו טובים יותר".
- "זה לא מתאים לגודל שלי." להגיד למי זה כן מתאים ולמי לא, במספרים. הסינון הזה מגדיל המרות, לא מקטין.
ובעברית, לניסוח יש כאן משמעות נוספת: התשובות האלה צריכות להישמע כמו שיחה, לא כמו שאלות נפוצות. "אם אתם מוציאים פחות מעשרים חשבוניות בחודש — זה לא בשבילכם, ואין טעם" קורא כאדם. "האם המוצר מתאים לעסקים קטנים?" קורא כטופס.
הבטחות: הקו שכדאי לא לחצות
קופי שמוכר יתר על המידה נראה כמו ניצחון לשבוע ובעיה לשנה. לקוח שהגיע על סמך הבטחה שלא התקיימה מבטל, מתלונן, וכותב ביקורת שנשארת.
מעבר לזה יש גם צד רגולטורי: פרסום מטעה אסור, וההגדרה רחבה יותר ממה שאנשים מניחים — היא כוללת גם השמטה של פרט מהותי, לא רק אמירה שקרית. שלושה דפוסים שכדאי פשוט להימנע מהם:
- תוצאה שהוצגה כטיפוסית כשהיא חריגה. אם לקוח אחד הכפיל מכירות, זה לא "לקוחותינו מכפילים מכירות".
- מחיר שמוצג בלי רכיב מהותי. "מ-49 ₪" כשבפועל אי אפשר בלי תוספת חובה.
- דחיפות מומצאת. טיימר שמתאפס בכל טעינה. הקהל מזהה את זה, וזה שורף אמון מהר יותר מכל דבר אחר ברשימה.
הכלל הפשוט: אל תכתוב שום דבר שלא היית אומר בפנים ללקוח בפגישה. זה מסנן כמעט הכל, ובלי לדעת שום דבר על החוק.
מה לעשות עם הפלט
המודל יחזיר לך שמונה מודעות. הן לא הקופי — הן חומר גלם. שלוש פעולות עריכה שהופכות אותן לשימושיות:
- למחוק את המשפט הראשון. ברוב המקרים הוא חימום — הקדמה שהמודל כותב לפני שהוא מגיע לעניין. המודעה כמעט תמיד משתפרת בלעדיו.
- להחליף שם תואר אחד בעובדה. "מהיר" הופך ל"שתי דקות". זו הפעולה הבודדת שמשפרת הכי הרבה.
- לקרוא בקול. אם נתקעת או הרגשת מוזר — הקורא ירגיש את זה בשקט, וזה יעלה לך בקליק.
ולשלב הזה יש גם דרך לשלב את המודל עצמו: לתת לו את המודעה שכתבת ולבקש שיסמן כל מקום שבו יש טענה בלי ביסוס, ובלי לשכתב. זה תופס הבטחות שהתגנבו פנימה בלי לקלקל את הניסוח.
חמש בדיקות לפני שזה יוצא
- מבחן המתחרה. החלף את שם המוצר שלך בשם של מתחרה. אם הטקסט עדיין נכון — הוא לא אומר עליך כלום, וצריך לכתוב מחדש.
- מבחן ה"אז מה". אחרי כל משפט, שאל "אז מה". אם אין תשובה, המשפט מיותר.
- מבחן הקריאה בקול. מקום שבו נתקעת הוא מקום שבו הקורא יעצור.
- מבחן הנייד. פתח בטלפון. כותרת עברית שהתאימה לשורה אחת במסך נשברת לשתיים ולפעמים לשלוש.
- מבחן ההבטחה. עבור על כל טענה ושאל אם תוכל להוכיח אותה מול לקוח שיתלונן. מה שלא — מוריד.
הראשון הוא החזק מכולם, והוא גם המהיר. רוב הקופי שנכתב במודל נופל בו בדיוק — כי מודל שלא יודע מה מייחד אותך כותב את מה שנכון לכל מי שבקטגוריה.
ולשמור על קול אחד לאורך זמן
קופי מפוזר על פני עשרות נכסים — מודעות, מיילים, כפתורים, עמודים, הודעות שגיאה. כשכל אחד נכתב בנפרד ובזמן אחר, המותג נשמע כמו חמישה אנשים שונים, והקורא קולט את זה בלי לדעת להסביר מה הפריע לו.
מה שפותר את זה הוא מסמך אחד בן עמוד שנכנס לכל בקשה: שלוש דוגמאות לטקסט שאתה מרוצה ממנו, ההחלטות הבסיסיות (יחיד או רבים, ציווי או שם פועל, האם יש הומור, האם מסייגים), ורשימת המילים האסורות. חצי שעה של עבודה שמשפיעה על כל מה שייכתב אחריה.
ושווה לעדכן אותו כשמשהו עובד. מודעה שהצליחה מכילה בתוכה ניסוח שכדאי לשמר — להוסיף אותה לדוגמאות במסמך זה הדרך הזולה ביותר ללמד את התהליך מה נכון אצלך. פירוט נוסף בכתיבת תוכן ב-AI.
מתי לא להשתמש בזה
- לפני שדיברת עם חמישה לקוחות. תייצר מהר מאוד הרבה קופי שמכוון לאדם שלא קיים.
- בטקסט שנשען על סמכות אישית. עמוד "עלינו", מכתב אישי, פנייה למשקיע.
- בתחומים מוסדרים. בריאות, פיננסים, משפט. שם הניסוח כפוף לכללים שהמודל לא מכיר.
- כשאין לך במה לבדוק. בלי תנועה, שמונה וריאציות הן שמונה ניחושים.
טעויות שחוזרות
- לייצר לפני שחקרת. מקור כל שאר הבעיות ברשימה.
- לתרגם רגיסטר אמריקאי. נשמע כמו הונאה, גם כשהמוצר מצוין.
- "הירשם" לכל הקהל. שם פועל פותר את זה בלי לוותר על כלום.
- פורמולה בלי מחקר. מייצרת מודעה שנשמעת כמו כל מודעה אחרת מאותה פורמולה.
- שאלה רטורית בפתיחה. מבזבזת את המילים היקרות ביותר.
- לשנות שלושה דברים בכל וריאציה. ניצחון בלי לדעת ממה.
- לפרסם את הפלט כמו שהוא. תמחק את המשפט הראשון, לפחות.